עמוד הבית חדשות אשכולותחדשותמשרד המשפטים- חלום ושברו - דבר היו"ר

משרד המשפטים - חלום ושברו - דבר היו"ר

אילי גורליצקי | 01.02.2016
פברואר 2016
משרד המשפטים – חלום ושברו
חברות וחברים יקרות ויקרים,
 משרד המשפטים – חלום  ושברו. בשנת 1984 נחקק חוק זכויות מבצעים וחלום אמני ישראל היה, שהנה הגיעה תקופה חדשה שתביא רווחה לאמני ישראל. כיום 32 שנים לאחר מכן מסתבר שהחוק הוא מיושן, פגום, ומפגר עד כדי גיחוך עצוב. לאחר תיקונים מזעריים בשנת 1996 עברו עוד 20 שנים בלי שמשרד המשפטים הוסיף ולו פסיק אחד כדי להיטיב עם אמני שראל ולהעניק להם זכויות שיאפשרו להם לקבל את המגיע להם.
בינתיים העולם טס לגבהים טכנולוגיים שאין להם שיעור. אנשים מעתיקים ביצועים של אמנים באינסוף התקנים. צופים ביו – טיוב, צופים באתרי – האינטרנט השונים. רוב שרי המשפטים גילו הבנה לטענותינו, אך המציאות העגומה היא שהשרים מתחלפים, ונשארים המושלים האמיתיים – פקידי המשרד, רובם עם תובנות של ספרי-מלומדים שעבר זמנם מול המציאות המשתנה, והם אינם חיים את הנעשה בשטח בפועל. 
 ביוני 2012 נערכה בביג'ין ועידה בינלאומית בהשתתפות 156 מדינות. האמנה שהתקבלה מעניקה לאמנים המבצעים זכויות מלאות בביצועיהם ברדיו, בטלוויזיה ובכל האמצעים הנהוגים בסביבה הדיגיטלית, כולל כמובן אינטרנט.  בכך היא משווה את תנאי המבצעים לתנאי היוצרים. זאת מתוך התובנה שבתקופה זאת המבצעים נתנו תנופה אדירה לתעשייה, בכל אמצעי הצפייה וההעתקה, כי הקהל מחפש את כוכביו. 
איפה חבוי משרד המשפטים? איפה חבוי החלום משנות ה - 80? איפה התייחסות המתבקשת לאמנה? איפה התיקונים המתבקשים? מה שאינו חבוי, אלא גלוי וברור הוא  - החלום ושברו. 
כנגד משרד המשפטים אנו עמלים שנים רבות, על "חוק ההעתקות הפרטיות". החוק מפצה את אמני אירופה כבר 30 שנה, על העתקות פרטיות שנעשות מיצירותיהם - ע"י כל ההתקנים הטכנולוגיים החדשים, המאפשרים הקלטות למיניהן. החוק הביא לרווחה עצומה ולשיפור ראוי לאמנים היוצרים והמבצעים. ואצלנו – משרד המשפטים עומד על רגליו כנגד כל שינוי. 
 רוב רובו של ציבור האמנים בישראל אין לו מקום עבודה קבוע, אין לו משכורת חודשית, לכן גם אין לו פנסיה, אין לו גם הטבות סוציאליות, הכנסתו הממוצעת דלה ומביאה אותו אל פתחי העוני, אפילו אמנים ידועי-שם נקלעים בשנות משבר למצבים מבישים בהם נזקקים הם לעזרת חירום. וברגע של בכי על לכתו של אמן, כולם מגלגלים עיניים, הכיצד אפשר שגדולי תרבות מסתלקים מן העולם בצורה מבישה כזאת ? אכן החלום ושברו. משרד המשפטים חייב לחרוט על דגלו את המילים הידועות: "זמנים חדשים זמירות חדשות", יש להשוות את תנאי המבצעים לאלה של היוצרים.
 
וטען כבוד שופט העליון, חנן מלצר    [ע"א  9183/09]
"ידוע הוא שהטכנולוגיה מקדימה לרוב את המשפט. במקרים אלה המחוקק ובתי המשפט נדרשים ליצוק את תמצית העקרונות הקיימים, הטובים והמבוססים – לקנקנים משפטיים חדשים (משל אלה היו יין ישן המשתבח עם הזמן, וזקוק רק לכלי מודרני יותר.)
 
השופט מלצר מצטט את ד"ר שלמה לוין, [תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד]
"כללי הדיון הם תולדה של ניסיון חיים והם מותקנים, כרגיל, על רקע של מציאות טכנולוגית. עם שינוי מציאות זו יש לשנות את הכללים ואם מתקין התקנות אינו מדביק את קצב ההתפתחויות, אך מותיר לבית המשפט שיקול דעת לגבי אופן הפעלתן, צריך ויינתן להן פירוש התואם, ככל שהדבר ניתן, את המציאות החדשה".
השופט מלצר ממשיך:
"דא עקא שלעתים החקיקה מתמהמהת ומנגד הצרכים דוחקים ואז למערכת המשפט אין ברירה אלא להיכנס לזירה בדרך של גיבוש "משפט מקובל – תוצרת הארץ". הדבר מתבקש על מנת שלא יווצר מצב שתמצא זכות (בגין ההפרה) – ללא תרופה"
אנו קוראים לחברי האיגודים, ולאלה שאינם חברי איגודים להתלכד למאבק על זכויות האמנים המבצעים. משרד המשפטים זנח אותנו והשאיר לנו חוק אומלל המניב תמלוגים אומללים לאמנים בזמנים של טכנולוגיות אדירות, המאפשרות העתקה, הפצה, השמעה והצגה של ביצועים, ממקורות האינטרנט הרבים, ללא תמורה כלשהי על השימוש בביצועיהם.
"המבצעים" הם "היוצרים" של הביצוע.
 
אילי גורליצקי, יו"ר
 
חזרה לראש העמוד